<h1>ספר החינוך מצוה תל"ז</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
שלא נאבד ונמחה הדברים ששם הקדוש ברוך הוא נקרא עליהם, כגון בית המקדש וספרי הקודש ושמותיו היקרים ברוך הוא, ועל כל זה נאמר [דברים י"ב] לא תעשון כן ליי' אלהיכם, אחר שקדם המצוה לאבד עבודה זרה ולמחות שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כולם מנע ואמר לא תעשון כן ליי' אלהיכם. ובסוף מסכת מכות [כ"ב ע"א] אמרו זכרונם לברכה מי ששרף עצי הקדש לוקה, ואזהרותיה מואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן וגומר, וכמו כן אמרו שם שהמוחק את השם לוקה ואזהרותיה מזה הכתוב בעצמו. שורש המצוה נגלה כי בגשת בני ישראל אל הקדש באימה ברתת בזיע מתוך כך יכניסו בלבם הפחד והיראה גדולה אל השם ברוך הוא. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [שבועות ל"ה ע"א] ששבעה שמות הם שהם מאסור לאו זה, ואלו הם, שם של יו"ד ה"א וא"ו ה"א שיקראו אותו חכמים שם המפורש, וכן השם שנכתב אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ואל ואלוה ואלהים ושדי ואהיה אשר אהיה. ועוד אמרו זכרונם לברכה [שם] שכל אות שנטפל לשם מלפניו מותר למחקו, כגון שלשים מליי' ב' מבאלהים, אבל הנטפל לשם מלאחריו כגון ך' של אלהיך ומ"ם של אלהיכם וכיוצא בהם אין נמחקים מפני שהשם מקדשם, והכותב אל מאלהים ויה מיי' אינו נמחק מפני שאלו הן שמות בפני עצמן, אבל הכותב ש"ד משדי וצ"ב מצבאות הרי זה נמחק. שאר הכינויין שמשבחין בהן השם כגון רחום וחנון גדול גבור נורא וכיוצא בהן הרי הן כשאר כתבי הקדש שמותר למוחקן לצורך שום דבר, ומה שאמרו זכרונם לברכה [שבת קט"ז ע"א] שכל כתבי הקדש ופירושיהן בכלל איסור זה מדברי סופרים שאסור לאבדן ולשרפן, וכל זה שאמרנו בשכתבן ישראל אבל כתבן מין ישראל שורפין הכל, ומותר ומצוה לשרפם שלא להניחם שם למינין ולכל מעשיהם, אבל גוי שכתב השם גונזין אותו. ומה שאמרו [שבועות ל"ה ע"ב] שכל השמות האמורים באברהם בענין המלאכים שבאו אליו קדש, והאמורין בלוט חול חוץ אחד, אל נא אדוני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך [בראשית י"ט], וכל השמות האמורים בגבעת בנימן קדש, וכל האמורים במיכה מהם חול ומהם קדש, א"ל חול י"ה קדש, חוץ מאחד שהוא א"ל והוא קדש, כל ימי היות בית האלהים בשילה, וכל האמורים בנבות קדש, כל שלמה האמור בשיר השירים קדש והוא כשאר הכינויים חוץ מאחד האלף לך שלמה [שיר השירים ח'], כל מלכיא האמורין בדניאל חול חוץ מאחד, אנת מלכא מלך מלכיא [דניאל ב'], והרי הוא כשאר הכינויים. ויתר פרטיה במסכת שבועות. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה ומחק אפילו אות אחת משבעה השמות שזכרנו חייב מלקות, ואם סתר אות אחת מן האותיות הנטפלות לאחריהן מכין אותו מכת מרדות, וכן הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או מן העזרה חייב מלקות.
